תביעות כנגד חברות תעופה בגין איחור או נזק במהלך הטיסה

תביעות כנגד חברות תעופה בגין איחור או נזק במהלך הטיסה

 

מי שעבר זאת בוודאי מכיר את התחושה הרעה ואת עוגמת הנפש כאשר הכבודה אותה מסרת לחברת התעופה לא הגיעה ליעדה או שנגרם לה נזק. נזק רב יכול להיגרם לנוסע שחל שיבוש בלוח הטיסה שלו ובעקבותיה הוא אינו מגיע ליעדו במועד שנקבע.

קיימת חוסר מודעות לעניין חובותיה ואחריותה של חברת התעופה אשר בחלק גדול מהמקרים חייבת לפצות את הנוסעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ובעקבות הטיסה במקרים רבים, הנוסע כלל לא יתבע את חברת התעופה למרות שזאת בחלק גדול מהמקרים תהיה חייבת לפצותו בגין הנזק שנגרם לו.

אחריות חברות התעופה מוגנת באמצעות אמנת וורשה שנחתמה בשנת 1929, בראשית הדרך של עולם התעופה. במועד כריתת האמנה תעשיית התעופה הייתה בראשית דרכה ומאז התפתחה ללא הכר. כתוצאה מההתפתחויות הדרמטיות היה צורך גדול לשנותה ולהתאימה לעידן המתקדם ולכן נחתמו מספר פרוטוקולים המשלימים את אמנת וורשה: פרוטוקול האג שנחתם בשנת 1955 ופרוטוקול גואטמלה שנחתם בשנת 1971 וכן בפרוטוקולי מונטריאול שנחתמו בשנת 1975.

בישראל ניתן ביטוי חוקי לאמנות אלו ויישומן בוצע באמצעות חוק התובלה האווירית שחוקק בשנת 1980 ואשר החיל בישראל את הוראות אמנת וורשה ופרוטוקול האג.

האמנות והפרוטוקולים מסדירים את יחסי החובה והאחריות מצידם של חברות התעופה אלו מול הנוסע בכל הקשור לנזק לגוף או לכבודה שנגרם בין היתר במהלך הטיסה או בעקבותיה.

על פי סעיף 20 לאמנת וורשה חברת התעופה תהיה פטורה מאחריות רק במידה ותוכיח שעשתה את כל שביכולתה בכדי למנוע את הנזק או במקרה שהיה בלתי אפשרי למנוע את הנזק, אך ביתר המקרים הנוסע יהיה זכאי לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו במהלך או בעקבות הטיסה.

פרט נוסף חשוב לדעת בתביעות כלפי חברות תעופה והוא תקופת ההתיישנות המקוצרת והיא של שנתיים. מועד ההתיישנות הרגיל אינו חל בתביעות מסוג הזה, אלאאמנת ורשה היא זו שמסדירה את תקופת ההתיישנות ומגבילה אותה לשנתיים. כך שלמעשה, נוסע שנגרם לו נזק יוכל לתבוע את חברת התעופה או מי מטעמה רק בטווח של שנתיים ממועד הגעת המטוס ליעד או מהתאריך שבו היה אמור להגיע ליעד.

 

ניתן לתבוע חברת תעופה גם בעילה חוזית או נזיקית

כאשר אדם מעוניין לתבוע חברת תעופה או מוביל אווירי בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות הטיסה, עליו לעשות זאת אך ורק בהתאם לאמנת וורשה שקיבלה תוקף  חוקי בישראל באמצעות חוק התובלה האווירית התש"ם – 1980. בחוק התובלה האווירית ישנו סעיף שקובע שבמקרה של תביעה כנגד מוביל אווירי/חברת תעופה, התביעה תהיה חייבת להיות רק בהתאם לחוק התובלה האווירית, כך שנוצר מצב שנוסע לא היה יכול לתבוע נזקים בהתאם לחוק אחר.

למעשה, ישנו סעיף מיוחד בחוק (סעיף 10) שיוצר "ייחוד עילה", הכוונה היא שישנה אפשרות לנוסע לתבוע את נזקיו רק בהתאם לחוק הספציפי הזה, "חוק התובלה האוירית".

סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע כדלקמן:

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

חברות התעופה הרבו להתגונן בטענה שלא ניתן לתבוע אותם אלא באמצעות חוק זה וכי לא ניתן לתבוע אותם באמצעות חוק אחר, כך שלמעשה ניסו למנוע תביעה לפי פקודת הנזיקין או חוק החוזים.

בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין הקובעים כי עניין ייחוד העילה הקיים בסעיף 10 דלעיל יפורש באופן כזה שיוכלו לתבוע גם לפי חוקים אחרים, כך שבית המשפט כיום מכיר בתביעות כנגד חברות התעופה אף שלא על פי חוק התובלה האווירית.

בת.א. (ת"א) 13164/06 מילר נגד איבריה נתיבי אויר, קובע כבוד השופט יעקב שיינמן כי אין מניעה לתבוע פיצויים מחברת תעופה שלא רק על פי התובלה האוירית כי אם גם בהתאם לחוק החוזים, וכלשונו:

" טענת איבריה, כי אין היא חבה בגין כל נזק אשר נגרם לתובעים, בין היתר, מכוח סעיף 10 לחוק, אין בה  ממש, שכן, הוראות האמנה אינן שוללות תביעת פיצויים בגין חוק החוזים, וכבר נפסק, כי אין מניעה לתבוע פיצויים ממוביל אווירי מכוח סעיף 39 לחוק החוזים: ראה ת.א (י-ם) 8664/01 ברמן סטיבן נ' מאלב, ([פורסם בנבו], 10.4.2002)…

ובהמשך פסק הדין מוסיף על כך כבוד השופט שיינמן ואומר שאף בהוראות אמנת וורשה עצמה בסעיפים 19 ו-20 נקבע שחברת תעופה תהיה פטורה מאחריות רק "אם יוכח שהוא, משמשיו או סוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם" כך שלמעשה בכל מקרה אחר כן יהיה ניתן לתבוע אותם גם בעילה חוזית או נזיקית.

כפי שנאמר לעיל, אכן תביעה כנגד חברת תעופה תהיה לפי האמנה אך יחד עם זאת אין מן הנמנע לתבוע חברת תעופה גם בהתאם להוראות חוק כדוגמת חוק החוזים, אלא אם כן הייתה האמנה שוללת במפורש את קיומו של החוזה בין חברת התעופה והנוסע באופן שכזה.

יתר על כן, בפסק דין בת.ק. (פ"ת) 940/07 תרוף נגד איבריה נתיבי אויר ספרדיים, שניתן ביום 8.7.07 על ידי כבוד השופט (בדימוס) גבריאל שטרסמן נקבע, כי לא ניתן לשלול תביעה באמצעות חוק אחר באמצעות הטענה כי קיים סעיף 10 הקובע ייחוד עילה.

מוסיף כבוד השופט שטרסמן בפסק הדין וקובע, כי ייחוד העילה שבסעיף 10 לחוק התובלה האווירית אינו חוקתי ואינו יכול להגביל את הנוסע מלתבוע בהתאם לחוק אחר, וכלשונו:

"לפיכך פוסק בית המשפט שמי שנגרמו לו נזקים שונים מאלה הקבועים בחוק זה, רשאי גם רשאי לתבוע פיצוי לפי כל חוק אחר (במקרה זה תביעה חוזית או תביעה נזיקית)."

מהאמור לעיל עולה, כי המגמה היום הינה שתביעות כנגד חברות תעופה בגין נזקים יכול שיהיו מוגשות גם בהתאם לחוקים אחרים, כגון חוק החוזים ופקודת הנזיקין ולמעשה, חברת התעופה אינה יכולה עוד להתגונן בטענה כי קיים סעיף של ייחוד עילה.

לקוח מתוך הפדאור:

 כנגד טענה זו טען התובע בסיכומיו, כי למרות האמור בסעיף, ניתן לפנות לדין המקומי כאשר יש "לאקונה" באמנה או בנושא שהאמנה לא דנה בו, והנושא הנידון, היינו דרך קיום החוזה, לא נידון באמנה. בעניין זה הדין עימו, אך לא מטעמו.

 אכן כבר נקבע, כי בכל הנוגע לאמנת ורשה ניתן לפנות אל הדין המקומי כאשר קיימת באמנה הפניה מפורשת, כאשר מדובר בהיבטים שלא הוסדרו בה כלל, וכאשר יש צורך לפרש ביטויים מסויימים הנזכרים בה אשר ניתן לפרשם בדרכים שונות (ד"נ 36/84 טייכנר ואח' נ' אייר פרנס, נתיבי אויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589). אמנם בנסיבות פסק הדין האמור נחלקו הדיעות באשר לתחולתן של הוראות שונות מחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 שיש בהן כדי לשנות מהוראות ההתיישנות שבאמנה, אך באשר לתחולת סעיף 39 לחוק החוזים, נראה כי אין מקום לספק, מאחר וסעיף 61 לחוק האמור, קובע מפורשות כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון [ההדגשה שלי – ד.מ.]", וחיוביה של הנתבעת לפי חוק התובלה האוירית, בכלל זה.

 לאמור, גם לו הייתה האמנה קובעת הסדרים באשר לקיומו של החוזה, לא היה בכך כדי למנוע את תחולתו של סעיף 39 לחוק החוזים, המחייב לקיים את אותם החיובים בדרך מקובלת ובתום לב, אלא אם כן הייתה האמנה שוללת במפורש קיומו של החוזה באופן שכזה, דבר שכמובן איננו קיים, ואיננו מתקבל על הדעת.

 לסיכום איפוא, התובעים זכאים לפיצויים, הן מכח האמנה גופה והן מכח סעיף 39 לחוק החוזים.

א' 8664/01 סטיבן ברמן נ' מאלב-קווי תעופה הונגריים (ירושלים), 01/04/2002 כבוד השופט דוד מינץ, בית משפט השלום בי-ם